-
א. וַנֵּפֶן וַנַּעַל, דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן; וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ-הַבָּשָׁן לִקְרָאתֵנוּ הוּא וְכָל-עַמּוֹ, לַמִּלְחָמָה--אֶדְרֶעִי.
ונפן ונעל
כל עלייה זהו לצד צפון.
-
ב. וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, אַל-תִּירָא אֹתוֹ--כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת-כָּל-עַמּוֹ, וְאֶת-אַרְצוֹ; וְעָשִׂיתָ לּוֹ--כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן.
אל תירא אותו
ולמה לא אמר לו ה' כך לגבי סיחון? אלא שחשש משה שתעמוד לעוד הזכות על שעזר לאברהם. ('ויבוא הפליט'- בראשית יד', יג'). [אגדה מאוד מוזרה על זה שעוג בעצם חי כל השנים הללו...]
-
ג. וַיִּתֵּן ה' אלוקינו בְּיָדֵנוּ, גַּם אֶת-עוֹג מֶלֶךְ-הַבָּשָׁן--וְאֶת-כָּל-עַמּוֹ; וַנַּכֵּהוּ, עַד-בִּלְתִּי הִשְׁאִיר-לוֹ שָׂרִיד.
--------------------------
-
ד. וַנִּלְכֹּד אֶת-כָּל-עָרָיו, בָּעֵת הַהִוא--לֹא הָיְתָה קִרְיָה, אֲשֶׁר לֹא-לָקַחְנוּ מֵאִתָּם: שִׁשִּׁים עִיר כָּל-חֶבֶל אַרְגֹּב, מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן.
חבל ארגוב
(רש"י לא בדיוק מובן לי, אבל...) כך שם הממלכה. ממלכת עוג נקראת- חבל ארגוב.
-
ה. כָּל-אֵלֶּה עָרִים בְּצֻרֹת, חוֹמָה גְבֹהָה--דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ: לְבַד מֵעָרֵי הַפְּרָזִי, הַרְבֵּה מְאֹד.
מערי הפרזי
ערים פתוחות בלא חומה
-
ו. וַנַּחֲרֵם אוֹתָם--כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ, לְסִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן: הַחֲרֵם כָּל-עִיר מְתִם, הַנָּשִׁים וְהַטָּף.
החרם
לשון הווה [מה העניין הזה של ההווה?? הרי זה קרה כבר!]
-
ז. וְכָל-הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל הֶעָרִים, בַּזּוֹנוּ לָנוּ.
בזונו לנו
- בפרק הקודם, במלחמת סיחון, כתוב 'בזזנו'- וכאן כתוב 'בזונו'.
- בזזנו מלשון ביזה, ובזונו מלשון בוז. זאת מפני שבמלחמה הראשונה הם התאוו לכל הרכוש- וזה היה חביב עליהם, אבל בביזת עוג כבר היו שבעים ומלאים, ולכן חוץ מהכסף והזהב- השאר היה בזוי בעיניהם.
-
ח. וַנִּקַּח בָּעֵת הַהִוא, אֶת-הָאָרֶץ, מִיַּד שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן--מִנַּחַל אַרְנֹן, עַד-הַר חֶרְמוֹן.
---------------------
-
ט. צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן, שִׂרְיֹן; וְהָאֱמֹרִי, יִקְרְאוּ-לוֹ שְׂנִיר.
1. יקראו לחרמון
2. שניר
- 1. לחרמון מופיעים 4 שמות- שריון, שניר, שיאון, חרמון- ולמה נכתבו? להראות את שבחה של ארץ ישראל- שכל מלכות רצתה שהיא תקרא על שמה.
- 2. שלג בלשון אשכנז וכנען.
-
י. כֹּל עָרֵי הַמִּישֹׁר, וְכָל-הַגִּלְעָד וְכָל-הַבָּשָׁן, עַד-סַלְכָה, וְאֶדְרֶעִי--עָרֵי מַמְלֶכֶת עוֹג, בַּבָּשָׁן.
------------------------------
-
יא. כִּי רַק-עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים--הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל, הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן: תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ, וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ--בְּאַמַּת-אִישׁ.
1. ספורנו- יתר הרפאים
2. באמת איש, וראב"ע
3. רשב"ם- א. כי רק,ב. הנה ערשו,ג. ערש ברזל
- 1. אמרפל וחבריו הכו הרבה רפאים, ומי שנשאר מת מהעמונים (כפי שאמרנו בפרק ב') חוץ מעוג שנמלט (כפי שנאמר 'ויבוא הפליט').
- 2. האמה של עוג.
- ראב"ע- אמת כל אדם (חולק על רש"י), כי אחרת הוא לא יהיה בפרופורציות של צלם אדם! (כולל אדם ענק).
- 3. רשב"ם-
- א. מפרש שבגלל זה אמר לו- אל תירא אותו [כי הרי הפס' הזה מראה שיש לועל מה לפחד...] (שזה יותר פשטני מרש"י)
-
יב. וְאֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת יָרַשְׁנוּ, בָּעֵת הַהִוא; מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר-עַל-נַחַל אַרְנֹן, וַחֲצִי הַר-הַגִּלְעָד וְעָרָיו--נָתַתִּי, לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי.
יג. וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכָל-הַבָּשָׁן, מַמְלֶכֶת עוֹג--נָתַתִּי, לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה: כֹּל חֶבֶל הָאַרְגֹּב לְכָל-הַבָּשָׁן, הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים.
---------------------
-
יד. יָאִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה, לָקַח אֶת-כָּל-חֶבֶל אַרְגֹּב, עַד-גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי, וְהַמַּעֲכָתִי; וַיִּקְרָא אֹתָם עַל-שְׁמוֹ אֶת-הַבָּשָׁן חַוֹּת יָאִיר, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
טו.וּלְמָכִיר, נָתַתִּי אֶת-הַגִּלְעָד.
יאיר בן מנשה
ראב"ע- מכיר
- מבני יהודה
- ראב"ע- מכיר בן מנשה
- (במדבר לב' מ-מא) [למה הם קבלו?]
-
טז. וְלָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי נָתַתִּי מִן-הַגִּלְעָד, וְעַד-נַחַל אַרְנֹן, תּוֹךְ הַנַּחַל, וּגְבֻל--וְעַד יַבֹּק הַנַּחַל, גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן.
יז. וְהָעֲרָבָה, וְהַיַּרְדֵּן וּגְבֻל--מִכִּנֶּרֶת, וְעַד יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח, תַּחַת אַשְׁדֹּת הַפִּסְגָּה, מִזְרָחָה.
הנחל וגבול
הירדן וגבול
- -הנחל ומה שמער לספתו, כלומר עד ועד בכלל.
- -הירדן ומעבר לו.
-
יח. וָאֲצַו אֶתְכֶם, בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: ה' אלוקיכם, נָתַן לָכֶם אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ--חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, כָּל-בְּנֵי-חָיִל.
1. ואצו אתכם
2. לפני אחיכם
3. רס"ג- חלוצים
- 1. מדבר לבני ראובן ובני גד
- 2. לפי שהיו גבורים, ואויבים נופלים לפניהם.
- 3. רס"ג- כיוון שכבר ירשתם את חלקיכם- החלק המזרחי.
-
יט. רַק נְשֵׁיכֶם וְטַפְּכֶם, וּמִקְנֵכֶם, יָדַעְתִּי, כִּי-מִקְנֶה רַב לָכֶם--יֵשְׁבוּ, בְּעָרֵיכֶם, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לָכֶם
כ.עַד אֲשֶׁר-יָנִיחַ ה' לַאֲחֵיכֶם, כָּכֶם, וְיָרְשׁוּ גַם-הֵם, אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אלוקיכם נֹתֵן לָהֶם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן; וְשַׁבְתֶּם, אִישׁ לִירֻשָּׁתוֹ, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לָכֶם.
------------------------
-
כא.וְאֶת-יְהוֹשׁוּעַ צִוֵּיתִי, בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: עֵינֶיךָ הָרֹאֹת, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אלוקיכם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה--כֵּן-יַעֲשֶׂה ה' לְכָל-הַמַּמְלָכוֹת, אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה.
כב. לֹא, תִּירָאוּם: כִּי ה' אלוקיכם, הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם. {ס}
------------------------
-
כג. וָאֶתְחַנַּן, אֶל-ה', בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר.
1. ואתחנן
2.בעת ההיא, וראב"ע
3. לאמר
- 1. חנון- לשון מתנת חינם, למרות שהוא (וצדיקים אחרים) היה יכול לתלות במעשיו הטובים- הוא לא ביקש מה' אלא מתנת חינם. ד"א- זה אחד מעשרה לשונות תפילה- להתחנן.
- 2. אחרי שכבשו את סיחון ועוג.
- ראב"ע- עוד לפני שצוה את יהושוע.
- 3. אחד מ-3 המקומות שבהם משה לא "הניח" לה' עד שהוא ענה לו.
-
כד. ה' אלוקים , אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת-עַבְדְּךָ, אֶת-גָּדְלְךָ, וְאֶת-יָדְךָ הַחֲזָקָה--אֲשֶׁר מִי-אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ.
1. ה' אלוקים
2. אתה החילות
3. גדלך
4. ידך
5. החזקה
6. אשר מי א-ל
- 1. רחום בדין (נכתב בשם הוויה,שזוהי מידת רחמים, אך נקרא באדנות, לכן זוהי מעין בקשה שהם יבואו ביחד).
- 2. פשוטו: להראות לעבדך את גדלך במלמת סיחון ועוג, אנא הראה לי מלחמת 31 מלכים.
- דרש: אתה הראית לי שלמרות שנגזרה גזרה- יש פתח, כמו שנאמר: "הרף ממני ואשמידם" (סוג של- תעזוב אותי כדי שאשמידם, כלומר- אם לא תעזוב אותי, אולי אני לא אשמיד אותם.) כך היה משה סבור עכשיו- אולי יש פתח שישנה את הגזירה.
- 3. גודל מידת טובך.
- 4. ימינך הפתוחה לכל באי עולם.
- 5. שאתה כובש ברחמים את מידת הדין.
- 6. אין דומה לך. -מחך בשר ודם לא יכול לעשות חסד ולעבור על מידותיו, כי יועציו יוכיחו אותו, אך אתה- אין מי שיעצור אותך לבטל את גזירותיך.
-
כה. אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן: הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן.
1.אעברה נא
2. ההר הטוב
3. לבנון
- 1. נא לשון בקשה
- 2. ירושלים
- 3. בית המקדש
-
כו. וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם, וְלֹא שָׁמַע אֵלָי; וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, רַב-לָךְ--אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד, בַּדָּבָר הַזֶּה.
1.ויתעבר
2. למענכם, ורס"ג
3. רב לך
- 1. נתמלא חמה
- 2. רס"ג- בגללכם. רש"י- אתם (בנ"י) גרמתם לכך שאני לא יכול לעבור.
- 3. תפסיק לבקש, שלא יאמרו 'כמה קשה הרב וכמה התלמיד סרבן!'
- פירוש אחר- הטוב ששמור לך שווה הרבה יותר מזה.
-
כז. עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה--וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ: כִּי-לֹא תַעֲבֹר, אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.
וראה בעיניך
אתה ביקשת 'ואראה את הארץ'- אז אני מראה לך (בעיניים) ויראהו ה' את כל הארץ'.
-
כח. וְצַו אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ: כִּי-הוּא יַעֲבֹר, לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה, וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם, אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה.
1. וצו את יהושוע
2. וחזקהו ואמצהו
3. כי הוא יעבור
- 1. על הטרחות ועל המשאות ועל הריבות (אולי זה כמו- תכין אותו...)
- 2. שלא יפחד שייענש כמו שנענש משה- אלא ה' מבטיחו שהוא יעבור וינחיל להם את הארץ.
- 3. אם הוא עובר- הם מנצחים במלחמות, ואם לאו- לא. -כמו שמתו נגד העי, כששלח חיילים ולא הלך איתם.
-
כט. וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא, מוּל בֵּית פְּעוֹר. {פ}
ונשב בגיא
ונזדמנתם לעבודה זרה- ולמרות זאת, אם אתם שומעים למצוות (בפס' הבא 'שמע אל החקים')- הכל נסלח לכם, אך לי ה' לא סלח.
|
|