Social Psychology Chapter 3

מכלול סכמות על עצמי (סכמה על עצמי זה מכלול ידע שיש למישהו על עצמו בתחומים שונים). ניתן למפות תוכן מושג העצמי על ידי שמונה סוגים בסיסיים של מאפיינים: 1-קבוצות שהחברות בהן מוכתבת לאדם מילדותו; 2-קבותות שהחברות בהן נמצאת בשליטת האדם; 3-מאפיינם אבסטרקטיים;    4-תחומי עניין ופעילות; 5-מאפיינים מוחשיים (פיזיים או בעלות על משאבים שונים); 6-תכונות שונות להערכה עצמית; 7-מאפיינים הנוגעים לדרך שהזול תופס את האדם (פופולאריות); 8-מאפיינם מצביים.

 מתייחסת למאפייני תוכן מושג העצמי המבחינים בין האדם לבין אנשים אחרים, והכוונה בדרך כלל לתכונות אישיות. (סוגי מאפיינים מ-3 ועד 8)

מתייחסת למאפייני תוכן מושג העצמי המשותפים לפרט ולאנשים אחרים, אלו מאפיינים הנוגעים להשתייכות לקבוצות(סוגים 1+2). שני היבטים:זהות קולקטיבית וזהות בין-אישית

נוגעת לשייכות לקבוצות גדולות, מעט מופשטות, בהן לא מכירים את כל החברים ואין מגע יומיומי עם רוב החברים. לדוגמא אני ישראלית, אני סטודנט

נוגעת לתפיסות המקשרות בינינו לבין אנשים אחרים שעמם אנו נמצאים במגע יומיומי. לדוגמא אני אימא של דני, אני רעייתו של משה, אני בת של הורים

עוסקת בגורמים המשפיעים על תוכן מושג העצמי של האדם. תוכן מושג העצמי מתעצב בעקבות מגע עם אנשים אחרים, לפי הדרכים שבהן נדמה לנו שהזולת רואה אותנו ומצפה מאיתנו להתנהג. בעקבות מגע זה אנו לומדים על עצמנו ועל ציפיות החברה מאיתנו, וכך אנו מעצבים את תפיסת העצמי שלנו. אם אנשים אחרים תופסים אדם מסוים כמפוזר ושכחן, הם לא יסמכו עליו ולא יטילו עליו משימות שחשוב לזכור אותן, ומהתייחסות זו אדם ילמד על עצמו ועל איך אחרים בסביבתו הקרובה תופסים אותו וע"י כך מתעצבת תפיסתו העצמית כמפוזר ושכחן

ממד שמאפיין תרבות שבה מדגישים חשיבות צורכי הפרט ומטרותיו לעומת צורכי הכלל ומטרותיו

ממד שמאפיין תרבות שבה לא מבחינים בדרך כלל בין מטרות הפרט לבין מטרות הכלל; ואם יש בכל זאת הבחנה, אזי תעדיף תרבות זאת את מטרות הכלל על פני מטרות של הפרט. מדגישים חשיבות המסגרת החברתית וצורך בלכידות. מודגשות נורמות חברתיות הדורשות מהפרט להתחשב בזולתו ובתוצאות פעולותיו על הסובבים אותו

דפוס תפיסה עצמית המאופיין באמונה שהיחיד הוא עצמאי, נפרד ושונה מאנשים אחרים. על האדם להיות בלתי תלוי בזולת, ועליו לגלות ולבטא את תכונותיו הייחודיות (מימוש עצמי, מתן ביטוי לצרכיו האישיים, פיתוח פוטנציאל אישי).

 דפוס תפיסה עצמית המאופיין בשימת דגש מרכזי על הקשרים בין הפרט לבין האחרים. ראייה של עצמו כחלק ממערכת יחסים חברתית, הכרה בכך שהתנהגות היחיד מותנית ברגשות/התנהגות/מחשבות של אחרים. נטייה להתנהג בהתאם לציפיות ונורמות

עוסקת בקשרים בין יצוגים (הבטים) שונים של העצמי. מוסג העצמי, לפי תיאוריה זאת, כולל יצוגים שונים: 

העצמי הממשי - דרך שבה האדם תופס את מאפייניו כפי שהם בהווה

מנחי עצמי - ייצוגים של מושג העצמי שהם כמו אבני בוחן, אליהן משווה האדם את העצמי הממשי שלו. ישנם כמה סוגים של מנחי עצמי: 

א. העצמי האידיאלי - יצוג של התכונות והמאפיינים שאותם האדם מעריך ושהיה רוצה להיות ניחן בהם (האדם שהיתי רוצה להיות)

ב. עצמי נידרש - ייצוג של תכונות הנוגעות לתחושת חובה, מחויבות, אחריות. 

מדד מושג העצמי שיש לו שני אספקטים :

א - מספר ההיבטים או התפקידים שהאדם רואה בעצמו

ב - מידת הקשר בין ההיבטים השונים של עצמי, המבטא בייחוס לעצמי תכונות מסוימות בהקשר לתפקידים שונים. על פי לינוויל אנשים בעלי מושג עצמי מורכב רואים את  עצמם כבעלי היבטים רבים ומגוונים (אני מנהלת\ ריה\ אם\ סטודנטית וכו) ומייחסים לעצמם תכונות שונות בהתאם ובהקשר להיבט מסוים (בעבודה אני סמכותית\ בבית אני עדינה\ בלמודים אני חרוצה\ וכו). אנשים בעלי מושג עצמי פשוט מגדירים את עצמם כבעלי מספר תפקידים מצומצם ןמייחסים לעצמם אותן התכונות בכל ההקשרים. למורכבות העצמי יש השלכות על עוצמת הרגשות שאנו מרגישים כלפי אירואים חשובים החיינו: ככל שמושג העצמי פשוט יותר, כך עוצמת הרגשות חזקה יותר. וזאת לטענת לינוויל, בשל "אפקט הגלישה" המתבטא בכך שרגשות הנוגעים להיבט אחד של מושג העצמי "גולשים" ומשפיעים על ההיבטים אחרים, וככל שמספר ההיבטים קטו יותר יש לאותם הרגשות השפעה רחבה ומלאה יותר על האדם

עוסקת בגורמי מצב המשפיעים על המודעות לפערי העצמי, ומבחינה בין שני מוקדי הקשב או מצבים שבהם אנו ממוקדים בעצמי לבין מצבים שאנו ממוקדים בסביבה.

מודעות לעצמי כאובייקט  - מצבים שבהם הנסיבות מכוונים את האדם להפנות את הקשב פנימה ולהתמקד בעצמי. למשל מול מראה או הידיעה שאנו במוקד תשומת הלב של אחרים. מיקוד הקשב בעצמי מעלה למודעות פערים בין העצמי הממשי לבין מנחי העצמי, ומודעות זאת מעוררת לעיתים תחושות לא נעימות. הפחתת הרגשות השליליים יכולה להיעשות ע"י שינוי מוקד הקשב מן העצמי אל הסביבה, או ע"י ניסיון לצמצם את פערי העצמי. ככל שהפער בין העצמי הממשי לבין מנחי העצמי גדול יותר, כך נשקיע מאמץ רב יותר בניסיון להימנע מלמקד את תשומת-הלב בעצמי

  מודעות לעצמי כסובייקט   - מצבים שבהם הנסיבות מכוונים את האדם להפנות את הקשב החוצה ולהתמקד בסביבה. למשל צפייה בהצגה.

מידה שבה תוכן מושג העצמי מוגדר באופן ברור, בעל עקביות פנימית, ויציב לאורך זמן. אנשים נבדלים במידת הבהירות של מושג העצמי: יש אנשים בעלי ידע ברור לגבי עצמם וביטחון רב בתכונותיהם, בעוד שהידע העצמי של אחרים הוא עמום, מבולבל ולא עקיב. בהירות מושג העצמי מתקשרת להערכה עצמית: לבעלי הערכה עצמית גבוהה מושג עצמי בהיר יותר

המידה שבה אנו רואים באור חיובי או שלילי את ההיבטים השונים של מושג העצמי שלנו. מבחינים בין הערכה עצמית גלובלית (מושפעת מדפוסי ההתנהגות של ההורים) לבין חוללות עצמית - שהיא מידת שבה אנו מעריכים כי נוכל לבצע בהצלחה מטלה מסוימת, להשיג יעד מסוים, להתגבר על מכשול. הערכה עצמית בתחומים ספציפיים מתגבשת על סמך תהליכי השוואה להצלחתם של אחרים, להצלחתנו בתחומים אחרים והשוואה לשאיפות של עצמנו. יש מתאם חזק יותר בין ההערכה העצמית לבין התנהגות בפועל כאשר מודדים את הערכה הספציפית בתחום מסוים, מאשר הערכה גלובלית

תכונת אישיות המתבטאת במידת הרצון והיכולת להתאים את ההתנהגות לנסיבות חברתיות (יכולת שליטה בהתנהגותנו ובאופן שבו אנו מציגים את עצמנו). לבעל ניטור עצמי גבוה חשוב להתאים את התנהגותו למצב כדי לשלוט ברושם שהוא משאיר על אחרים, לכן הוא מכוון את התנהגותו בעיקר בהתאם לרמזים שהוא קולט מהסביבה. בעל ניטור עצמי נמוך נוטה להסתמך בעיקר על תחושותיו הפנימיות, והוא עקבי יותר בהתנהגותו במצבים שונים. השפעות ניטור עצמי: פרסום (פרסומת-תדמית או פרסומת-תוכן) ומיון עובדים לעבודה

תכונת אישיות המתבטאת בנטייה למקד את הקשב בעצמי או בסביבה

 נטייתו של האדם להתמקד בעצמי הפרטי:  רגשותיו, תחושותיו הגופניות, מחשבותיו, הערכותיו לגבי עצמו ולגבי הזולת - מרכיבים שאינם חשופים לעין הזולת

 היא נטייתו של האדם להתמקד בעצמי הציבורי, בצדדים הנראים לעין כמו התנהגותו ותכונותיו הגופניות.

ארבעה צרכים עיקריים הנוגעים למושג העצמי של האדם:   1-צורך במידע מדויק אודות העצמי; 2-צורך בהאדרת העצי; 3-צורך ביציבות; 4-צוקך בייחודיות.

 אדם מעוניין לדעת האם עמדותיו נכונות, ולהעריך באופן מדויק את יכולתו (זהו צורך הסתגלותי). הערכה מוטעית (למשל נהג חדש) עלולה להוביל לתוצאה חמורה. כדי להעריך את עמדותיו ויכולותיו מעדיף האדם לפנות לממדים פיזיים (למשל עיתון באנגלית כדי להעריך ידע באנגלית). אך בהעדר ממדים פיזיים, יפנה האדם לסביבה החברתית ויעריך את עמדותיו ויכולותיו באמצעות השוואתן לאלה של אנשים אחרים. השוואה זו תיתן מידע רב יותר ככל שהמודל המשמש להשוואה דומה לאדם עצמו, ולכן אנשים מעדיפים להשוות את עצמם לאנשים שדומים להם. לכן מעדיפים גם להיות בחברתם של אנשים הדומים להם ככל האפשר.  ככל שגודל הפער בין עמדותיו ויכולותיו של האדם לבין אלה של זולתו כך פוחתת הנטייה להשוות את עצמו לזולת

אנו שואפים לקבל מידע מפורט בתחומים שלגביהם אנו לא בטוחים ביכולותינו. ההנחה היא שלאדם יש מניע ללמוד את עצמו ולפתח הערכה מציאותית של יכולותיו ומגבלותיו. תיאוריה מתמקדתבסוג הפעילות שנבחר. (בשונה מתיאורית ההשוואה החברתית התמקדת בסוג האנשים  שאת קרבתם נחפש ואשר להם נרצה להשוות את עצמנו). פתרון מטלה קלה יכולה להעיד  על ידע בסיסי שאינו נמוך במיוחד ואילו פתרון מטלה קשה מאפשרת להבחין בין בעלי יכולת מאד גבוהה לבין האחרים. טרופה שיער כי אנשים מעדיפים לבצע מטלות אשר עשויות לספק להם מידע חדש לגבי יכולותיהם. אנשים בעלי יכולת גבוהה יעדיפו משימה קשה וההפך. באילו מצבים תבוא לידי ביטוי המוטיבציה להכרות עם העצמי? האם תמיד ננסה להשיג מידע אודות יכולותינו? לא קל להתמודד עם מידע אודות כשלון, סביר שהמידע הזה מלווה ברגשות בושה, אכזבה, צער ויש פיתוי גדול להימנע מקבלת מידע שכזה. טרופה טען שקל לנו יותר להתמודד עם מידע על חסרונותינו כאשר אנו שרויים במצב רוח טוב

הו הצורך של כל אדם לראות את העצמי באור חיובי, המבטא את השאיפה להצלחה וצורך באהבה ובהערכה מצד הזולת. האדרת העצמי מתבטאת בהתנהגויות המיועדות להגביר את ההערכה העצמית: הטיות ייחוס, חבלה עצמית, תגובות על הצלחתם של אנשים אחרים. צורך בהאדרת העצמי  ובהגנתו מתבטא גם בזהות הקבוצתית של האדם בנטייתו לשמור ולטפח דימוי חיובי של הקבוצה שאליה הוא משתייך

הו ביטוי לצורך של כל אדם לראות את העצמי באור חיובי, המבטא את השאיפה להצלחה וצורך באהבה ובהערכה מצד הזולת. הגנה על דימוי עצמי באה לידי ביטוי בהתנהגויות המיועדות להימנע מפגיעה בהערכה העצמית והיא מבטאת את השאיפה להימנע מכישלון

מצבים שבהם אנו מתנהגים באופן המחבל בסיכויינו להצליח דווקא במטלות הנתפסות בעינינו כחשובות יותר. כשאנשים חוששים מפני מטלה, הם יחבלו באמצעים הנדרשים להם לביצוע. אם ייכשלו - לא יהיה בכך משום פגיעה בהערכתם העצמית. אולם, משמעותה המעשית של החבלה היא פגיעה בסיכויים להצליח במטלה החשובה לנו. בעלי הערכה עצמית גבוהה משתמשים בחבלה עצמית כדי שתאדיר את הערכתם העצמית ואילו בעלי הערכה עצמית נמוכה עושים זאת בכדי להגן על הערכתם העצמית מפני פגיעה. חבלה עצמית נפוצה יותר כאשר יש במצב איום על ממד חשוב בעצמי, כאשר יש אפשרות לגיטימית לחבלה, וכאשר הביצוע אינו מתוגמל בגמול מוחשי (יוסי שוכח שקפים להרצאה כסטודנט).

• מתבססת על 2 הנחות יסוד:  לאדם יש צורך בשימור הערכתו העצמית (להגן עליה או להעלותה); יחסינו עם הזולת משפיעים השפעה של ממש על הערכתנו העצמית. טסר הבחין בין המצבים שבהם אנו נהנים מהצלחתו של אדם קרוב (השתקפות) - במקרה זה ההערכה העצמית שלנו עולה בעקבות השתקפות הצלחתו על העצמי שלנו (אחי טייס קרב),  לבין המקרים בהם הצלחתו פוגעת בנו (השוואה) - במקרה זה תתעורר השוואה לא מחמיאה ובעקבותיה תתחיל ירידה בהערכה העצמית (אני מקנא באחי הטייס) .  השתקפות או השוואה תלויים במידת הרלוונטיות של התחום - אם אין לי עניין בטייס, לא מפריע לי שאחי טייס קרב מצליח ואז תהייה השתקפות והערכתי העצמית תעלה, אם גם אני רוצה להיות טייס קרב  ואני לא כל כך מצליח, תהייה השוואה שתוריד אצלי את  ההערכה העצמית. התהליכים מושפעים מהקרבה לזולת ואיכות הביצוע שלו. ככל שהזולת קרוב יותר כך תגבר ההשפעה, לטוב או לרע.  וגם מהרלוונטיות. המוטיבציה לשימור ההערכה העצמית תוביל אותנו לשנות את המצב , וניתן לעשות זאת ע"י :
•   השפעה על ביצועי האחר - לחבל לאחי בסיכויי הצלחתו
•   השפעה על  ביצועי העצמי   - לשפר את ביצועי, להשקיע יותר מאמץ
•   הגדרה מחדש של מערכת הקרבה - אולי חברתי לא קרובה אלי כ"כ? אולי לנתק את הקשר עם חברה
• הגדרה מחדש של מידת הרלוונטיות  - אולי לא מעניינת אותי בכלל הדוגמנות

לפי תיאוריה זו, יש לנו צורך לשמור על מושג העצמי יציב ולהימנע משינויים בדרכים שבהן אנו מעריכים את תכונותינו ויכולותינו. אנו מקבלים בברכה מידע אשר תואם את תפיסותינו העצמית (מאמת אותו), שכן מידע כזה נתפס אמין, מדויק ומחזק את התחושה שאנו מכירים את עצמנו. אנו נעדיף שאחרים יראו אותנו באופן התואם את מושג העצמי שלנו, כלומר נשמח אם הסובבים אותנו יכירו בתכונותינו החיוביות, אך גם נרצה שיהיו מודעים לחסרונותינו.

לאדם יש צורך לדעת שיש בו מאפיינים ייחודיים המבדילים אותו מאנשים אחרים. על פי תיאורית הייחודיות של סניידר ופרומקין, התגובה הרגשית שלנו למידע על דמיון בינינו לבין אדם אחר תלויה במידת הדמיון. במצב של חוסר דמיון תהיה תגובה רגשית שלילית, ברמת דמיון בינונית-גבוהה תהיה תגובה רגשית חיובית. ברמת דמיון קיצונית תהיה תגובה רגשית שלילית (נחוש רגשות שליליים לנוכח מידע כי אנו דומים דמיון מופלג לאנשים אחרים). הצורך בייחודיות מתבטא גם לגבי הזהות החברתית, ונחוש רגשות שליליים לנוכח מידע כי הקבוצה שבה אנו חברים דומה לקבוצות אחרות

ההנחה שצורך בייחודיות מתבטא גם לגבי הזהות החברתית נמצת בבסיס תיאורית הייחודיות האופטימאלית (optimal distinctiveness theory) - האדם הוא בעל צרכים מנוגדים: הצורך להיות שייך לקבוצה גדולה ולחוש דומה לאחרים, והצורך בייחודיות. אנו נעדיף קבוצות היכולות לספק את שני הצרכים בו בזמן באופן אופטימאלי